ביאור:בראשית מט ז
בראשית מט ז: "אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה, אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מט ז.
אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל[עריכה]
אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה[עריכה]
"אָרוּר" - שורש 'ארר' - מקולל (מילוג). לגדף, רצון להרע, לפגוע קשות, להעניש, איחל עתיד רע ומר. קללה חריפה מאוד, ככתוב: "אָרוּר אַתָּה מִכׇּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה. עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כׇּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (ביאור:בראשית ג יד). אלוהים אמר לאברם, " וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר" (ביאור:בראשית יב ג). כדי להמנע מלקלל את שמעון ולוי וכך לקלל את עצמו, יעקב קילל את אפם של שמעון ולוי ולא אותם עצמם (רש"י).
"עָז" - שורש 'עוז' - כאן יעקב משווה את המילה "עָז" ל"קָשָׁתָה" (קשה):
- מילה חיובית - כוח, חוזק, אומץ, גבורה, עוז רוח, תְּעוּזָה (מילוג), ככתוב: "עׇזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְהֹוָה וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה" (ישעיהו יב ב).
- מילה שלילית - רע מאוד, שלילי ביותר, חמור (מילוג).
יעקב מקלל את שמעון ולוי כי הם עזים. לא ברור אם השימוש במילה הוא חיובי או שלילי.
אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל[עריכה]
"אֲחַלְּקֵם" / "וַאֲפִיצֵם" -
- יעקב לא אומר שהם ימותו ולא ישאר להם שריד, כשם שהוא קילל את ראובן "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר" (ביאור:בראשית מט ד) ולא ישאר לו שריד.
- יעקב רק אומר שהם יאבדו את שמם. הם לא יתקימו כשבט עצמאי. הם לא יקבלו נחלה או שהם יטמעו בשבטים אחרים ואדמתם תעבור לאחרים. בשנת היובל אדמתם לא תשוב למשפחה.
- הקללה של יעקב התקיימה בשמעון, והוא עלה בגורל לקבל את אזור הנגב ובגלל חולשתו הוא הצטרף לשבט יהודה ונטמע בו. כך אנשי שבט שמעון שרדו כחלק מיהודה והיהודים, אולם אנשי שמעון לא זכו לקבל עמדות כוח וכבוד בעם, אלא אם הם היו חכמים ומצליחים בכוחות עצמם.
- הקללה של יעקב התקיימה בלוי בצורה הפוכה. אמנם שבט לוי פוזר בין כל השבטים, אולם הם קיבלו את התפקיד החשוב ביותר בעם להיות כוהני ומשרתי אלוהים, הם היו מורי העם. הם לא זכו בנחלה אולם "יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הוּא נַחֲלָתָם" (ביאור:יהושע יג לג). שמם לא נעלם, והם נושאים את שמם כבני שבט לוי עד היום. כיוון ששבט לוי פוזר בשבטים, הם שרדו ביחד עם יהודה, ויתקיימו לעד ביחד עם היהודים. לאחר גלות בבל, וחורבן הבית הראשון והשני, למעשה כל היהודים קיבלו את תפקיד שבט לוי, ונעשו מורי העם והעולם לגדולת אלוהים וחוקיו.
יחסית לשאר השבטים, שמעון ולוי שרדו בכבוד, וקללת יעקב היתה להם לברכה, והם לא אבדו לגמרי ביחד עם ממלכת ישראל בגלות אשור.